החלטה בתיק ת"א 38125-03-11

1.         בפני בקשה שהגישה המדינה/המבקשת לדחייה על הסף של תובענה זו, בהעדר סמכות עניינית ובהעדר סמכות מקומית.

2.         להלן הרקע העובדתי בקליפת אגוז;

א.         במקור היה המשיב הבעלים והמחזיק של שטח של כ-3/32 חלקים מכלל הזכויות במקרקעין הידועות כחלקות 6,5,4 בגוש 18993 מאדמות כרמיאל  (להלן: " המקרקעין").

ב.         ביום 19.3.1976, פורסמה הודעה בילקוט פרסומים מס' 2206 לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: " פקודת הקרקעות") לפיה, המקרקעין שפורטו בהודעה, דרושים לצרכי ציבור.

ג.          בשנת 1983 פורסמה הודעה על הפקעה מכוח סעיף 19 לפקודה, ובהתאם לכך, הוקנו הזכויות במקרקעין למדינת ישראל. לטענת המשיב, על אף היותו רשום בספרי האחוזה לא קיבל כל הודעה אודות ההפקעה.

ד.         בשנת 1991 נרשמו הזכויות במקרקעין על שמה של הנתבעת 2, הקרן הקיימת לישראל.

ה.         בתגובה לפניית המשיב מיום 02.01.2009 בדרישה לקבלת פיצוי בעין ו/או פיצוי כספי הציעה המבקשת לשלם למשיב פיצוי כספי בסך של  31,764 ש"ח בניכוי 10% בגין מס שבח.

ו.          ביום 27.12.2010 הציעה המבקשת למשיב פיצוי בשיעור של 23,025 ש"ח בניכוי 10% בגין מס שבח זאת לאחר שהבהירה למשיב, כי נפלה טעות בחישוב הקודם.

3.         המשיב דחה את ההצעה לקבלת הפיצוי המוצע וביום 21.3.2011 הגיש לבית משפט זה כתב תביעה שמהותו לפי הכותרת: " פיצויים במקרקעין (פיצוי בעין)". בכתב תביעתו עתר המשיב לסעד של פיצויים בעין בצורת המקרקעין שהופקעו או, לחלופין מקרקעין חליפיים במקומם ולחלופי חליפין, פיצוי הולם והוגן על פי ערך המקרקעין אותו העמיד על סך של 400,000 ש"ח (סעיפים 38-34 לכתב התביעה).

במסגרת כתב התביעה ציין המשיב, כי הוא שומר לעצמו את הזכות לעתור גם לבג"צ, במידה והדבר יידרש לאור תוצאות ההליך הנוכחי, על-מנת שיורה על ביטול הליך ההפקעה.

4.         בכתב תביעתו טען המשיב, כי העובדה שבמשך 27 שנים מאז ההפקעה עדיין עומדים המקרקעין בשיממונם באותו המצב כפי שהיו ערב ההפקעה, מצביעה הן על כך, שהמדינה ויתרה על הפקעת החלקה והן על כך, שאין עוד צורך ציבורי אמיתי בחלקה.

לטענתו, השיהוי הניכר מצד המדינה, מצדיק את ביטול ההפקעה. (סעיף 20 לכתב התביעה).

5.         עוד טוען המשיב, כי העברת הזכויות בחלקה לקרן הקיימת לישראל אינה יכולה להיחשב כהפקעה לצרכי ציבור כיוון שהקרן הקיימת לישראל מצהירה  שהיא אינה גוף ציבורי המחויב לכלל הציבור במדינת ישראל אלא, גוף פרטי המשרת חלקים בלבד מהציבור וזאת ללא שום מחויבות לעקרונות המשפט המנהלי והאינטרס הציבורי.

6.         ביום 03.05.11 ועוד בטרם הוגש כתב הגנה הגישה המדינה בקשתה זו, לדחיית התביעה על הסף ולחלופין העברתה לבית המשפט המוסמך . כן ביקשה ארכה להגשת כתב הגנתה, כך שיוגש תוך 30 יום ממתן ההחלטה .

7.         לטענת המבקשת, עניינה של התביעה הוא הצהרה על בטלות ההפקעה ודרישה להשבת המקרקעין. סעד זה  של ביטול ההפקעה, הינו בסמכותו של בג"ץ בלבד ולא בסמכות בית משפט זה. אם חפץ המשיב לדון בסוגיית ההשבה אשר נובעת מאי חוקיות ההפקעה, עליו להתכבד ולפנות לבג"צ בעניין זה, שכן לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בה.

בעניין זה הפנתה המבקשת בבקשתה לרע"א 5664/04 מדינת ישראל- מינהל מקרקעי ישראל נ' יואב בן גרא, כמנהל עזבון המנוחה שרה לוי ז"ל פ"ד נט(6), 193, 198-197 (2005) אשר קבע, כי הן הליכים המשיגים על החלטת ההפקעה המקורית והן הליכים התוקפים את ההפקעה בשל נסיבות שאירעו לאחריה- יידונו בפני בית המשפט הגבוה לצדק ולא בפני בתי המשפט האזרחיים. הסמכות לדון בהשגות על חוקיותן של הפקעות מכוח פקודת הקרקעות נתונה לסמכותו של בג"צ ואין היא נתונה לסמכותו המקבילה של בית המשפט המחוזי.

8.         עוד מוסיפה המבקשת, כי יש לדחות התביעה על הסף גם בהעדר סמכות מקומית, שכן בענייננו המדובר במקרקעין המצויים בכרמיאל שאינם תחת תחום שיפוטו של בית משפט זה.